סיכום דיון בנושא IFRS16 – מהפכת החכירות החדשה
ביום שלישי, בתאריך 7.5.19, אירחנו את רו"ח שלומי שוב, ראש התוכנית בחשבונאות וסגן דיקן בית ספר אריסון למנהל עסקים, המרכז הבינתחומי הרצליה ובעל חברת הייעוץIFRS קונסלטינג למפגש מקצועי בנושא אימוץ תקן IFRS16, להלן עיקרי הדברים:
בדוחות הרבעון הראשון של 2019 שיפורסמו החודש ייושם תקן IFRS16 בנושא חכירות. התקן פורסם בעקבות ביקורת מרובה על המודל החשבונאי הקודם והוא קובע, כי למעט מספר הקלות פרקטיות, חוכר נדרש להכיר בנכסים ובהתחייבויות בגין הזכויות והמחויבויות שנוצרו כתוצאה מחכירות. כלומר, חוכר לא נדרש יותר לסווג חכירות כתפעוליות או מימוניות. בהתאם לתקן 16IFRS, יהיה על החברה להכיר בנכס "זכות שימוש בנכס", אשר יופחת על פני תקופת החכירה, כאשר מנגד תכיר החברה ב-"התחייבות בגין חכירה" ותמדוד אותה בשיטת העלות המופחתת על פי הריבית האפקטיבית הגלומה בה. לפיכך, בעת ההכרה לראשונה, יהיה על החברה למדוד את ההתחייבות בגין חכירה באמצעות היוון תשלומי החכירה העתידיים, בשיעור הריבית המוגדר בתקן. בעת ההכרה הראשונית, החברה תעמיד את שוויו של נכס "זכות שימוש בנכס" (שהוא נכס לא-מוחשי במהותו[1]) ומנגד התחייבות בגין החכירה, כאמור לעיל.
הריבית הראויה לקביעת ההתחייבות בגין חכירה בהתאם ל- 16IFRS הינה הריבית הגלומה בחכירה, במידה ושיעור זה ניתן לקביעה בנקל, ואם לא שיעור הריבית התוספתי של החברה שבו בד"כ נעשה שימוש בפרקטיקה. כלומר שיעור הריבית שהיה נדרש לשלם החוכר על מנת ללוות לתקופה דומה ועם בטוחה דומה את הסכומים הדרושים על מנת להשיג נכס בערך דומה.
ההשפעות הצפויות שעלו בדיון הינן כדלקמן:
בצד המאזן, יגדל החוב הפיננסי, כאשר ככל ששיעור הריבית על נכסי החכירה יהיה נמוך יותר, החוב הפיננסי יהיה גדול יותר. מאידך, שיעור היוון נמוך יותר יגרור הוצאות מימון נמוכות יותר ובכך משפיע לחיוב על הרווח והפסד. ההתחייבות בגין החכירה מופחתת עפ"י "שפיצר", כך שהוצאות המימון יקטנו לאורך השנים והפגיעה ברווח הנקי תהיה מהותית יותר בחלק הראשון של תקופת החכירה. בפועל, נראה כי החברות נוטות להוון את התחייבויותיהן בגין חכירה עפ"י שיעור הריבית התוספתי של החוכר, כדי לא לפגוע ביכולתן לחלק דיבידנד בטווח הקצר (בשל הוצאות מימון נמוכות יחסית), אך מנגד "מציגות" חוב פיננסי גבוה יותר. בנושא זה, נציין כי חברות בצמיחה רגישות במיוחד לשיעורי היוון גבוהים, כיוון שעפ"י מבנה "הלוואת שפיצר", נדרשות לשלם הוצאות מימון גבוהות בתקופה הראשונה של החכירה. בנוסף, החלפת הוצאות השכירות בהפחתת נכסי זכויות השימוש[2], צפויה לשפר את הרווח התפעולי.
שאלה שעלתה לדיון היא, האם שווי המניות אמור להשתנות בעקבות יישום התקן?
ההנחה התיאורטית היא ששינוי חשבונאי לא אמור להוביל לשינוי בשווי החברות, אך זאת בהנחה שהערכות השווי שבוצעו עד כה שיקפו בצורה נכונה את שווי החברות, בהינתן שכל המידע החדש היה זמין גם קודם לכן. מאידך, לאימוץ התקן השפעה אדירה על אופן הצגת תזרים המזומנים מפעילות שוטפת וה-EBITDA[3]. שיעור ההיוון הוא ברוב המקרים, נמוך מה-WACC. לפיכך, הגידול בחוב הפיננסי, לצד אי הכללת הוצאות השכירות ברווח התפעולי (שהוונו עד כה לפי WACC) אמור לכאורה להוביל, לרבות בהערכות שווי המבוססות על מכפיל EBITDA , להפחתה בשווי החברה לאחר אימוץ התקן. לפיכך, נראה כי לחברות יהיה אינטרס לנדב את המידע הדרוש בכדי לאפשר לאנליסטים ומעריכי שווי לנטרל את יישום התקן. עם זאת, הן אינן מחויבות לעשות זאת – לא בהתאם לתקן וגם נכון לעכשיו לא בהתאם לדרישות רגולטוריות, ויתכן כי דיסאינפורמציה תוביל בעתיד לכך שלא ניתן יהיה לנטרל את השפעת התקן. בהקשר זה, צריך לציין את המודל החשבונאי בארה"ב שמאומץ במקביל. לפי המודל האמריקאי, החברות האמריקאיות צפויות לאמץ את השינוי במאזן בלבד, כך שלא יחול כל שינוי בדו"ח רוו"ה ובדוח תזרים המזומנים, כך שהיכולת להשוות בין חברות על פי מכפילים הופכת מורכבת יותר עד כדי לא ישימה.
השלכות נוספות של יישום התקן הן שינויים חוזיים שעשויים להיות בהסכמי חכירה (שינויים ריאליים ולא חשבונאיים, דוגמת קיצור תקופת החוזה או תשלום שכירות כרכיב משתנה, שייחשב כתפעולי), על מנת שנכסי זכויות השימוש יוצגו באופן חלקי או לא יוצגו כלל.
מעריכי השווי יצטרכו להתייחס להסדרי החכירה בחברות השונות ולבחון עבור כל אחת מהן האם יש לו אפיונים כלכליים של הוצאה תפעולית או הוצאה פיננסית, ובהתאם לכך לבצע התאמות להערכת השווי, כלומר לאמץ/לנטרל את השפעת התקן במודל. לדוגמה: בחברות תעופה ובחברות ספנות (דוגמת אל על וצים) ממליץ שלומי לאמץ את יישום התקן, בטענה שחכירת צי המטוסים/אוניות מקבילה לרכישת נכס בהלוואה. מנגד, חברות אופנה למשל טוענות שמערכת היחסים עם השוכרים מאפשרת להם גמישות במעבר בין הנכסים, כך שיש מקום לבחון לנטרל את השפעת התקן. ככל שיש פחות גמישות, הרי שיש להתייחס לתשלומי החכירה כהוצאה פיננסית ולא תפעולית מה שכאמור עלול לפגוע בשווי המניות. בחברה כמו WeWork למשל, סביר להניח כי מדובר יותר בהוצאה פיננסית לאור חוסר הגמישות, בין היתר לאור העלות מהותית של השיפורים במושכר.
לסיכום, ליישום התקן עשויה להיות השפעה על הערכות שווי ובחינת יכולת ההחזר של החברות. ניתן לומר, כי יישום התקן משקף את המהות הכלכלית בצורה טובה יותר מקודמו.
האתגרים העולים ביישום התקן כוללים השפעה על הערכת שווי ההון העצמי, כאשר התזרים התפעולי מהוון ב-WACC ומנגד חל גידול בחוב הפיננסי בו דמי החכירה מהוונים על פי מחיר חוב נמוך יותר אשר לא מייצג את הסיכון הספציפי של הנכס ועלול להוביל לעיוותים בשווי הנכסים. כמו כן, יישום התקן מעורר דיון בעניין השימוש במכפילים, ב-EBITDA בפרט, וברלוונטיות שלהם באמידת השווי. הבעיות שהיו עד כה בהאדרת השימוש ב- EBITDA רק מתחדדות בעקבות התקן החדש שלפיו הרווח התפעולי החשבונאי הוא לכאורה מדד ביצוע מדויק יותר. בעקבות יישום התקן, יתכן כי יפחת השימוש במכפילים (במיוחד לאור המודל האמריקאי) ונקודת האיזון תוסט למכפילים אחרים על מנת שיוותרו רלוונטיים. בנושא אמידת יכולת החזר החוב, תיתכן התאמה של קובננטים הנוגעים למינוף פיננסי וליכולת פירעון החוב ע"פ התזרים.
להערכתו של שלומי, תקן זה הינו השלב הראשון המתבקש בעולם החשבונאות, ובטווח הארוך יותר יתמודד עולם החשבונאות עם שינוי נוסף הנוגע להתקשרויות עתידיות – סעיף התחייבויות חוץ מאזניות, סעיף משמעותי מאד שכיום לא בא לידי ביטוי במאזני החברות.
אנטרופי שירותי מחקר כלכלי מזמינה אתכם להעביר את רשמיכם מהדיון ומהסיכום המצורף, וקוראת לכם להעלות שאלות שעולות עם יישום תקן IFRS 16, ובפרט השפעותיו בהיבט הערכות השווי, בחינת יכולת החזר החוב, והחלטות המתקבלות באסיפות הכלליות של חברות בשוק ההון הישראלי.
______________________________________________________________________________________