מהו החלק החשוב ביותר בתהליך ניהול סיכונים?

מהו החלק הכי חשוב בתהליך ניהול סיכונים? מיפוי הסיכונים והבקרות ובניית מפת סיכונים, התרבות הארגונית לניהול סיכונים וממשל תאגידי, בניית תכנית עבודה רב שנתית לניהול הסיכונים, מדידות הסיכונים, או שאולי מדיניות, נהלים, מערכת תומכת….? אנו בטוחים שלא קל לבחור! הנתון המפתיע הוא: אף אחת מהנקודות שלעיל איננה התשובה הנכונה חד משמעית ולא יכולה לקבל את התואר הנחשק ל'חלק הכי חשוב בניהול סיכונים', על אף שכל אחד מהם יכול לשמש חוליה משמעותית במערך ניהול סיכונים הכולל. אז מה כן יכול להיקרא החשוב מכל? לתפיסתנו, זה בכלל השלב שמגיע לפני – שלב הסיבה. השלב של הגדרת המטרה והגדרת היעדים. הגדרה בסיסית זו של לאן הארגון הולך או לאן הוא שואף ללכת, זו שנראית לנו כל כך בסיסית או טריוויאלית היא הדבר הקשה ביותר להגדיר והיא זו שאילולא הוגדרה נכון או הוגדרה בכלל, אין בכלל טעם לעשות ניהול סיכונים. ולמה? כי ניהול סיכונים יכול להתבצע רק אל מול היעדים ואינו עומד באופן בלתי תלוי. טעות שרווחת בארגונים רבים.

השאלה המורכבת לאן הולכים? מתפרקת לתתי שאלות כגון: מה הם היעדים של הארגון? מהן המטרות שלו? את מי הן אמורות לשרת? מתי, כמה, ולמה? האם היעדים והמטרות, הם בגדר הסביר להשגתם? רק לאחר הגדרה זו והבנתה באופן שלם הולכים לשלב פירוקה לגורמים, קרי למטרות משנה לכל פעילות או מנהל. רק לאחר שהסתיים השלב הקשה והמאתגר הזה, רק אז צריך לבחון בקפדנות ובמקצועיות, מה יכול למנוע מאתנו השגת יעדים ומטרות אלו. שזהו השלב של ניהול הסיכונים. ניהול סיכונים שאינו מוכוון יעדים מייצר בלבול ארגוני שיכול להוות סיכון בפני עצמו.

בואו נמשיל את תהליך ניהול הסיכונים בחברה לתהליך ניהול הסיכונים בחיים האישיים שלנו ולבחינת האינטואיטיביות האנושית בניהול סיכונים: כשאנחנו קמים בבוקר מה אנחנו עושים? מתארגנים, יוצאים לכלי התחבורה שלנו, מגיעים לעבודה או ללימודים או לכל מחוז אחר על מנת לבצע משהו שתוכנן מראש. בשלב מסוים בחיים הגדרנו לעצמנו מטרה ופעלנו להשגתה. מטרות כגון: פיתוח קריירה, הקמת משפחה, בית, תחביבים ועוד גרמו לנו לרצות לקום בבוקר ללכת למקום שבחרנו ולהגיע למטרה שלשמה אנו חיים. באופן אינטואיטיבי, לא החלטנו לעשות ניהול סיכונים בנפרד להגדרת המטרה ומאידך גם לא החלטנו לקחת סיכונים לא הגיוניים שיסכנו לנו את החיים בהשגת המטרה. למשל, נסענו לעבודה בהתאם לחוקי התחבורה ועוד. בחיים האישיים שלנו תהליך ניהול הסיכונים מגיע אחרי הגדרת היעד-לדוגמא: למשל, משפחה מחליטה לצאת לטיול בדרום הארץ באחד מנחלי מדבר יהודה. המטרה: נופש, גיבוש משפחתי, חינוך לילדים, תרבות וכיף. ברגע שהוגדרה המטרה מתחיל תהליך ניהול סיכונים, הכולל: (1) מתי לצאת? – הסיכון: לא להגיע בזמן, להיתקע בפקקים, (2) הפעלת ווייז – הסיכון: להתברבר, (3) מה לארוז? – הסיכון: יהיה קר / יהיה חם, (4) כמה שתיה צריך לקחת? – הסיכון: הליכה בנחל עלולה לגרום להתייבשות, (5) מה יהיה המזג אויר? – הסיכון: לבדוק שאין שיטפונות באזור בחודשים מסוימים. וכך הלאה. בעצם, לאחר שהמטרה הוגדרה מתחיל תהליך אינטואיטיבי של שאלות, שעולות במטרה לבחון מה עלול לגרום לנו פגיעה בהשגת היעד או עלול להיות מחוץ למסגרת תיאבון הסיכון שלנו. שאלות שיוצרות מעין תכנית עבודה שכולה מורכבת מהגדרת סיכונים, הגדרת תיאבון סיכון וניהול הסיכונים. תיאבון סיכון מהו? למשל, בדוגמת הנסיעה לדרום הרי המשפחה לוקחת את הסיכון שתהיה תאונת דרכים בדרך, כי בכל נסיעה סיכון זה קיים. אך אי אפשר להישאר בבית כל החיים. וזה תיאבון הסיכון שלנו. לקחת סיכון מסוים, בצורה מנוהלת ורציונלית על מנת לייצר הזדמנות אחרת. במקרה הזה גם ביצענו תהליך של ניהול סיכונים כדי להוריד את תוחלת התממשות הסיכון והשלכתו למצבו הנמוך ביותר – ז"א שאנחנו מקיימים את כל הבקרות המקובלות למנוע את ההסתברות לסיכון לתאונה: רכב מטופל, נסיעה על פי החוקים, חגורת בטיחות, לא לסמס בנהיגה (על הטמטום הזה באדם, שחלקנו לוקים בו, כבר דיברנו).

הנתון המעודד: אין חיים בלי סיכונים. בהקשר תיאבון הסיכון דעו לכם שאין הרבה ברירה אלא להגדיר תיאבון סיכון, מי שלא לוקח סיכונים, במקרה הזה נשאר בבית ובהתאם לכך מייצר לעצמו את הסיכון הגדול ביותר בחיים: לא לעשות כלום. כלומר: ניהול סיכונים הוא התמונה ההפוכה של ניהול הזדמנויות ולכן אין ניהול סיכונים אם לא מגדירים את ההזדמנות קודם. לכן, ברמה הארגונית שלכם – קבלו טיפ מאיתנו-אל תעשו ניהול סיכונים לפני שהוגדרו היעדים באופן ברור ומקיף אשר מכסים את הצרכים של כלל בעלי עניין (בעלי עניין – כלל הגורמים אשר להם אינטרס בחברה, כגון: בעלי מניות, דירקטוריון, עובדים, ספקים, רגולטורים, חברה, סביבה). תגדירו גם את תיאבון הסיכון של הארגון לכל הזדמנות ולכל סיכון. ארגון חייב לקחת סיכונים אבל באופן מחושב וברור. לפיכך, כל סיכון חייב להיות ממופה, מכומת ומוגדר כיצד מונע או תורם להשגת היעדים. ההבנה של היעדים חייבת להיות מושרשת לכלל המנהלים בארגון. גם אם זה יעד או מטרה קטנה כחלק מתמונה גדולה. כל מנהל חייב להבין גם אילו סיכונים הוא נוטל ובאילו הוא עלול להיתקל בדרכו להשגת המטרה. בסופו של דבר, הספינה כולה חייבת לדעת מה הוא נמל יעד ומה תפקידו של כל אחד בדרך לשם. אלה השירותים שאנטרופי מספקת וזו חלק מתפיסת ניהול הסיכונים שלנו, כאן – בחברת אנטרופי.